פרופסור היגינס שלי....

March 28, 2018

 

זה התחיל בשבת, קיבלתי מייל עם קישור והכותרת היתה must see!  פרופסור היגנס שבעצמו מתעניין לייט בעולמינו (בעקבות הכרותינו) עושה את תחילת דרכו בעולמינו בדרכו שלו ובהדרכתי הצמודה. הוא אוהב לפתוח לי את הראש עם סרטים, מאמרים וספרים חינוכיים שקשורים למיניות האדם. התגובה הראשונה שלי, הממ אראה את זה בהזדמנות – בין המסאז' המדהים לבין הביקור של יפיתוש, לא באמת התחשק לי לראות סרט משעמם (לרוב זה כך). שלחתי לו בוקר טוב ומה שלומך.. ההודעה היחידה שחזרה היתה: ״עד שאת לא לפחות בחצי הסרט, אל״.

 

ישר עלתה לה גולה קטנה בגרון, אני חשה איתו תמיד הילדה הקטנה שרוצה לתת דין וחשבון כי אני יודעת שזה לטובתי (לפחות זה הוכח עד כה), והדבר האחרון שאני רוצה זה לאכזב אותו. מצד שני, אני גבירה לעצמי קודם כל, ואני נהנית וטוב לי ולא באמת אשנה תוכניות עכשיו. יפיתוש הזמינה אותי לצהרים, אנחנו מדברות, צוחקות, מקשקשות, ואני נהנית וגם מתחילה להיות על קוצים, המשפט של הפרופסור מתחיל לכרסם לי במוח.. כבר עברו שעתיים לפחות מאז אותה ההודעה. העפתי מבט בלינק לחצתי עליו והתחלתי לקרוא את התקציר בקול, עוד לא הספקתי לסיים, יפית ואני הזלנו כבר ריר על הסרט והזמנו חשבון. הסרט היה.. נו טוב כמו שכבר אמרתי לכן.. מדהים!!! חובת צפייה. שלחתי לו באמצע הסרט תודה על ההמלצה המדהימה. לאחר הסרט שלחתי לו הודעה ארוכה על מחשבותיי ולא היתה תגובה.

למחרת בבוקר מתעוררת לטלפון ממנו: ״ניפגש היום, בא לי משהו מטורף!״. שאלתי אם זה מטורף בסגנון שלי או מדליק.. והוא ענה: ״מטורף בסגנון שלך...״ קשה לי לתאר לכן איך הרגשתי, כי ידעתי שהוא מתכוון לזה ובאמת אני יכולה לבחור כל דבר שבא לי והוא יזרום איתי.. שלחתי לו תמונות של חדר סאדו שאני מכירה במלון ברמת גן, בזמן ששמרתי לעצמי את הבחירה האמיתית שלי. התגובה שלו היתה: זה פלסטי! ואז שלחתי לו את התמונות של הלופט. הוא אישר, נתתי לו את הפרטים והוא סגר לנו את הערב!

כשהגיע הערב הוא אמר לי לחכות לו למעלה, בבית, חיכיתי לו עם קפה וג'וינט מוכן, כשהוא נכנס סוער.. והצהיר אני כועס עליך! עכשיו לבחירתך, את רוצה לדבר על זה עכשיו או אחר כך? כולי מבוהלת, מה כבר עשיתי לא בסדר עכשיו, וכבר מכירה אותו, זה לא יחכה.... ויקח זמן והנה הלך לו הערב אז הצעתי.. ״למה שלא תיקח את הכעס ותתעל אותו לערב לסשן?" בתקווה שיקפוץ על הרעיון.. וכמובן שהפרופסור צריך להרצות (לכן פרופסור) אז הוא פתח ואמר שהוא ממש כועס עלי על חוסר הרצינות שלי והזילזול שלי בפרנסה שלי, אני ישר קפצתי, התגוננתי והוא ישר עצר ואמר תקשיבי אל תקפצי.. (היי, מעולם לא אמרתי שאני מושלמת או שאין לי דפקות!). בקיצור, ההרצאה נמשכה לה, עד השאיפה השלישית מהג'וינט ואז יצאנו, ברכב בדרך לשם הוא המשיך, ואני שהיה לי זמן לחשוב ולעבד את המידע הגבתי הפעם ממקום של קבלה, הבנה, הקשבה והוא סוף סוף התחיל להירגע...

 

הגענו למקום שלווים, מבחוץ נראה המקום כמו כלום... פשוט ורגיל, עולים במדרגות צרות, פותחים את הדלת... ונכנסנו פנימה! אני נעמדתי באמצע החלל המרכזי ואני מתמלאת אושר טהור! כמו ילדה קטנה שהביאו אותה פעם ראשונה ללונה-פארק ואין לה מושג על מה להסתכל או לנסות קודם. קפצתי במקום מסוחררת מהתרגשות: קיר אחד עם מראה ענקית שבהמשכו יש בר. ממול למראה ניצב שולחן ביליארד ואיזור ישיבה, מהקיר מצד אחד איזור קשירה לקינבקו, בצד האחר סד ראש וידיים תלוי, במרכז במה מוגבהת ולידה נדנדה. המארחת הובילה אותנו לחדר המשחקים שאותו למעשה שכרנו. נכנסתי לחדר ואם בחוץ קפצתי כמו ילדה קטנה, החדר הזה השתיק אותי דום, גרם לי לרייר ולהרטיב בו זמנית. מולי מיטת עינויים, על הקיר מאחוריי איזור קשירה מוכן ומאובזר, כלוב שכיבה על הקיר השמאלי, מעליו שלל שוטים ואזיקים, על הקיר ממולי מדף עם מסכה, גאגים שונים, מצבטי פטמות, ושוט סוסים קטן. לידו בפינת הקיר כלוב עמידה ועוד חדר עם מיטת מים ואיזור ישיבה...

הסיור המשיך לאיזור השירותים והמקלחת ולפני שיצאה שאלתי, רגע, כל האיזור הוא לשימושי??? והיא חייכה ואמרה תהני.

 

כולי מייחלת שיקח אותי, ידביק אותי לקיר, יראה לי מי הבוס ויוציא את הכעס שלו... שיקבל השראה, אבל, פרופסור היגנס שלא כמו פרופסור מורסטון, שולט בתשוקה שלו. הוא רק ישב לו שם, שקוע במחשבות. התיישבתי על בירכיי לרגליו (הוא בחיים לא ביקש דבר כזה אבל אני חשתי צורך), הוא שתק, רק לאחר 5 דקות הוא התחיל לדבר שוב. ״את מבינה שמה שהיית צריכה לעשות היה לעצור אותי ולא לתת לי להתעצבן אלא לדאוג קודם להנאה שלי לבקש את זה ורק אז לתת לי לכעוס?״ והוא המשיך.... אז הקשבתי .. ויישמתי, תפסתי את פניו, קרבתי אותו אלי אט אט, נשקתי לו רכות, תפסתי לו את הפיטמה והוא מיד התרצה, לחשתי לו באוזן, "הבאת אותנו למקום הכי מדהים מבחינתי עליי אדמות, יש לנו זמן קצוב פה, למה שלא תתעל את הכעס הזה למקום הנכון ותראה לי איך היית משתמש בו״. זה כל מה שהוא היה צריך... הוא קם, אחז בזרועי והוליך אותי לחדר המצוייד ומכל מה שהיה שם.... הוא בחר להושיב אותי על כסא העץ. הוא לא ממש הבין מה עושים עם האביזרים, אז הצעתי לו דרכי פעולה כאלה ואחרות, איך למקם את רגליי, אולי לקשור את ידיי, הממ.. תסתכל מסביב, אולי תרצה לנטרל אותי עוד יותר, לכסות את עיניי או פי? הוא בחר לכסות את עיניי. ואז... אני נרגעתי. הוא לקח את הזמן שלו, ליטף, נגע, נישק, הפליק לי עם היד בין רגליי כעונש על הכעס (יותר ליטף מאשר הפליק), ואני רציתי יותר, כנראה שהוא שם לב ולקח שוט קטן. הוא היה מאוד מגורה ובאופוריה משלו כנראה, כי מיד אחר כך הוא חדר אלי חזק כל כך שהכיסא כמעט נפל, ואני שכל-כך רציתי להרגיש ולרצות אותו, נתתי את כולי בדיוק איך שהוא אוהב, והוא באקסטזה משלו מגביר מהירות תוך שהוא  פוקד, נותן ספנקים, מעלה אותי לגובה... ואז הוא ירק עליי (מתוך אקסטזה...חלק בעניין של זה..אני ממש לא!). באותה השנייה שיחררתי את הרגל השמאלית שלי מהמעמד, הרחקתי אותו ממני בדחיפה קלה, ואמרתי לו "פה זה נגמר!" הוא מיד הבין שעשה משהו מאוד לא בסדר שאינו מקובל עליי, שיחרר אזיק אחד ונפל על ברכיו. תפסתי אותו בצוואר הרמתי אותו לגובה העיניים שלי, בעודי מביטה לו הישר בעיניים וידי אוחזת בגרונו דיברתי בטון מאוד קר, מאוד נמוך, מאוד אסרטיבי. "אני מבינה שהיית צריך את כל ההצגה הזאת כדי להוציא את השולטת שבי. ידעת שזה לא יבוא בקלות כשאני כל כך מאושרת... היית חייב להביא אותי למצב שארצה להעניש אותך. אז הנה.. קיבלת את מבוקשך... עכשיו אני אראה לך בדיוק איך משתמשים במקום שכזה״. שחררתי את האזיק שנשאר ושוב אחזתי בצווארו והובלתי אותו לשולחן קשירה שניצב במרכז החדר. בהתחלה כופפתי אותו כנגדו כשאני עומדת מאחוריו מצמידה אותו לשולחן, מתכופפת מעליו, לוחשת לו, אתה הולך להענש עכשיו, ולא כמשחק. לא ברור לי מהיכן היריקה הזאת הגיעה, אף פעם לא ראית אותי עושה את זה, אתה יודע שאני לא מקבלת השפלות ולא משפילה בצורה כזאת אף אחד. גם אם יתחננו אלי, כי זה משפיל אותי! "סליחה" הוא לחש רועד כולו "באמת לא חשבתי, לא יודע מהיכן זה הגיע״. ״אפ" הוריתי לו לעלות על השולחן על 4 קשרתי לו את הרגליים אחת לכל צד והידיים גם נקשרו באותה הדרך.

 

הלכתי לבחון את כל השוטים והמחבטים שהיו תלויים על קולב ובחרתי במחבט עבה מעור. "אתה הולך לחטוף עכשיו עונש, זה משהו שמעולם עוד לא קרה בינינו, אבל זה נדרש כי עברת גבול ואתה יודע את זה". ״כן" הוא אמר. "כן מה?״ ושילבתי עם זה ספנק כואב עם היד. "כן גבירתי" צעק. ״אני הולכת לתת לך 10 מלקות כואבות, ואתה הולך לספור כל אחת מהן בקול רם. ברור?!". ״כן גבירתי״. נעמדתי מאחוריו ולצד, העברתי את ידיי על עכוזו, הפלקתי קלות, חיממתי את האיזור, והוא התחיל לספור.. ״הגזמת, נראה לך שהלטיפות האלה הן חלק מהעונש שלך?! אני אומר לך מתי להתחיל לספור...". המשכתי עוד קצת עד שחשבתי שהאיזור מוכן לקבל הלקאה רצינית, שאלתי אותו האם הוא מוכן, והוא ענה שכן. הוריתי לו להתחיל לספור... לקחתי את המחבט ובעשירית מכוחי נתתי לו את הראשונה, הוא לא זז, נתתי את השנייה והשלישית באותה העוצמה והוא לא זז, רק עמד שם ושתק! דפקתי לו מכה ב25 אחוז מכוחי והוא קפץ לראשונה. "מישהו שכח פה פרט קטן לדעתי..." נתתי לו פליק עם היד הפנויה ״מה עם הספירה שלי?!" ״ארבע גבירתי״, ספק נבח ספק צעק ספק גנח... צחקתי מכל ליבי, "ממש לא.... לא ספרת, פיספסת!... מתחילים מההתחלה!" ומיד הענקתי לו מכה חוזרת עם המחבט. 

1, 2, 3, 4, 5 הפסקה... מרגיעה את האיזור קצת, הולכת אליו נותנת לו להביט בי, מסתכלת לתוך עיניו ,"כל הכבוד, אתה מקבל יפה". ממשיכה את הסיבוב מסביב לשולחן לצד השני וממשיכה להכות בהדרגה עולה ל50% כוח ועוצרת, לא עולה מעל זה... ה 50% שלי זה בערך 85% שלו .. והערב הוא בגדר הנאה. 6,7,8,9,10 מרגיעה לו את הישבן עם נשיקה לכל לחי, מקררת/מחממת את האיזור עוד יותר... כשהוא ככה עם ישבן אדום (הוא מאוד בהיר), פונה לעברי כולו מתמסר ופתוח... לא יכולתי שלא גם לתת לו צ׳ופר על הקבלה והעמידה בכאב בכבוד ופינקתי לו את הפירנאום בלשוני, הוא צרח בעונג, גנח כמו שלא זוכרת שגנח לפני כן.. (כן זאת היתה הפעם הראשונה שלו), הוא התחנן שאנשק אותו ואז אאפשר לו לענג אותי, ואני שולטת רחמניה שכמותי נתתי לו כמבוקשו, עליתי על השולחן, פיסקתי את רגליי וכשהוא קשור הצמדתי את ראשו בעזרת הרגל למקדשי ונתתי לו לאכול בתאבון. כל זה כל כך חירמן אותי.. הפסקתי אותו, הוא ייבב וביקש להמשיך, שיחררתי אותו מהאזיקים הוריתי לו להסתובב, קשרתי אותו שוב הפעם שוכב על הגב, עליתי מעליו מתמקמת בנוחות כך שהזין שעמד מהרגע הראשון שקשרתי אותו, עמוק בתוכי, ואמרתי לו, היום אתה משמש כדילדו, כזה שמצמידים לרצפה או לקיר ויושבים עליו,,, אתה לא זז מילימטר. והוא שאוהב שאני משתמשת בו לעונג שלי (אלו המילים שלו) גנח "תודה גברתי תודה", אני מזיזה את האגן להנאתי, בקצב שלי, ברקע מוזיקה שחורה שמזיזה אותי ולוקחת אותי איתה. אני גוהרת, רוכבת רוקדת על הזין שלו בבועה שלי, מידי פעם מעיפה מבט לעיניו שם אני פוגשת את עצמי מדהימה, כוסית, עוצמתית, אלילה. כמה שהוא אוהב לשים אותי במקום הזה. הוא פשוט סוגד לי כך ואני עפה עוד יותר לוקחת את העונג שלי ומעיפה אותו יחד איתי לגמירה ראשונה מטורפת של שנינו... אחר כך עשינו הפסקונת קטנטונת, שתינו מים, ישבנו על הספה, כשאני עדיין שומרת אותו בסאב ספייס מתאים, והוא איתי על הספה. צבטתי לו את הפטמות והוא ישר ירד ל-4, לא היה זקוק אפילו להוראה או מבט. הוא היה שרוי באקסטזה, כמו כלבלב קטן ישר חיפש ללקק ואני איפשרתי לו, מי אני שאמנע ממנו את ההנאה שלי. אבל רציתי יותר..

לקחתי אותו לנדנדה,התישבתי עליה ופקדתי עליו לזיין אותי בעודו עומד...המממ, וואוו וואוו וואוו, כל תזוזה של הנדנדה האש שבתוכי התלקחה יותר ויותר, חשתי איך העיניים שלי מתגלגלות בתוך חוריהן מרוב עשן שעלה מהלהבה שהשתוללה בינינו. מהר מאוד הגעתי לאורגזמה השנייה שלי ודקה אחריה הגיעה גם השלישית וברביעית קרסתי. עכשיו אני הייתי זקוקה למנוחה קלה, חזרנו לחדר שם המשכנו לשחק עוד קצת עם שוט כזה ואחר, לבסוף סגרנו את הערב במיטת המים שם גמרנו יחד שוב הפעם מותשים לגמרי. לאחר מכן התארגנו, הלכנו, לבית קפה וחלקנו סנדוויץ, שנינו היינו רעבים מעט. חזרנו הביתה מרוצים ואפילו הצלחנו להכניס עוד מספרון קטן....

 

מה אגיד לכם... בגיל 42 לאחר חיים שלמים של קרוסלות משוגעות לרוב לא טובות.. ללמוד לקבל כל כך הרבה טוב בבת אחת ובכלל ללמוד לקבל הנאה, ללמוד לחיות!! ללמוד להנות ולדעת מה זה באמת אושר טהור.. זאת מתנה!!! והפעם... מבטיחה לעצמי קודם כל ולכם, לא לבזבז אותה על זוטות...לקחת אותה להעצים אותה לטפח אותה ...

ומזמינה אתכן ללמוד גם לקבל דברים טובים ולהבין שמגיע לכם בדיוק כמו שמגיע לי, ולכל אחד בעולם. יש כאלה שלוקחים יש כאלה שנותנים... לרוב הם לא אותם אנשים וחבל, כי אי אפשר להנות מהאחד בלי להכיר בשני וכשיש את שניהם אנחנו מאוזנים!

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

הנצפים ביותר

למי יש פוטנציאל להיות נשלט טוב

January 22, 2020

1/10
Please reload

פוסטים אחרונים
Please reload

ארכיון