למה אנחנו מתחברים לכאב ולא בורחים ממנו.
כשאני אומרת שאני אוהבת כאב, לתת ולקבל השאלה או התגובה הראשונית היא, למה? השאלה השנייה היא איך אפשר להנות מכאב?
התשובה טמונה כמו תמיד בראש, ועוד יותר בכימיה של המוח שלנו.
קחו שנייה רץ מרתון הוא רץ, מתאמץ, בוודאות כואב בכל גופו מהמאמץ אך עדיין ממשיך לרוץ קדימה ולהגיע ליעד הנכסף שלו. הוא יהיה מוכן לסבול כאבי תופת כי ההצלחה מעוררת בו תחושות חיוביות ומהנות, לתחושות אלו נוסיף, שחרור כימיקלים במוח המשרים עלינו אקסטזה ועוררות. כל זה מביאים את הרץ להבנה שאם הוא רוצה להצליח ולהגיע לתחושות האקסטזה האלה הוא צריך לכאוב והמוח שלו סימן שסוג הכאב הזה הוא טוב.
למעשה, אהבה, סקס, כאב ואלימות מעוררים שחרור של כימיקלים והורמונים דומים בגוף האדם. אנדורפינים המשתחררים בחוויות מכאיבות נתפסים לעיתים קרובות כמענגים. מתח וכאב יכולים גם להעלות את ייצור הסרוטונין ומלטונין במוח (כימיקלים המופרשים בגוף בצורה טבעית), אשר הופכים חוויות כואבות להנאה. שחרור של אפינפרין ונוראדרנלין בכאב יכול גם לגרום לאקסטזה. תגובות ביולוגיות אנושיות נורמליות אלו למעשה תומכות בקשרים המורכבים והמסתוריים בין כאב לעונג.
בהתחשב בביולוגיה שלנו, אין זה מפתיע שהשילוב של כאב עם מיניות קיימת ברובינו, לא מעט מהפטישים המאוד בסיסים בעולם הבדסמ באים לידיי ביטוי ברוב האוכלוסייה הכללית. מי מאיתנו לא חטף ספנק, נהנה ממשיכה בשיער או מקצת אגרסיביות במיטה?
ללא ספק יש הבדל בין הנאה מקצת ספנקים לבין הנאה מכאב ברמות גבוהות (מזוכיזם) ופה בהחלט נכנסים האלמנטים הפסיכולוגיים המשפיעים על סופג הכאב.
הנה עוד כמה סיבות למה אנו מחפשים אחר הכאב...
כאב לאיזון נפשי - לא מעט מהאוכלוסיה מבטאת כאב נפשי דרך בכי, צעקות, הגוף דורש את השחרור הפיזי על מנת לחזור לאיזון שלו. יש אנשים שלא מסוגלים לבכות או לצעוק והם זקוקים לפורקן הפיזי על מנת לשחרר את הכאבים הנפשיים. אנשים שלא מודעים לצורך שלהם בקבלת כאב לעיתים יפתחו במריבות עם אנשים אשר אין להם סיכוי לנצח או יחפשו לפצוע עצמם בכוונה תחילה (לשרוט, לחתוך, לגרום לכוויות).
הישגיות והצלחה - כמו אצל הרץ מרתון גם פה יש את עניין הסיבולת בשביל השגת יעד, רק שבמקרה הזה היעד יכול להיות סיפוק הצד השולט המביא עימו את "הפרס" על ההצלחה או המטרה האולטימטיבית להגיע לסב ספייס (תחושת עילוי / אקסטזה) המגיעה משחרור הכימיקלים שדיברנו עליהם במוח במצבי לחץ וכאב אקוטיים.
יש דרכים רבות להעניק כאב וכל סוג של כאב משפיע על הגוף והנפש בדרכים אחרות. יש כאלו שיתחברו יותר לכאב המגיע מהלקאה, יש שיתחברו לכאב שמגיע מחום או קור ועוד. יש שיתחברו לכאב באזורים מסוימים יותר כגון אזור הישבן והחזה לעומת אחרים שיחפשו לחוש את הכאב ברגליים או החלציים.
חשוב לציין שהענקת כאב היא לעולם חייבת להיות מוסכמת על הצדדים הפעילים, אין להעניק כאב למישהו שלא לא מסכים לזה. בנוסף להלן כמה דברים הכרחיים שצריך לדעת ולזכור לפני כל סשן המעורב כאב.
לבדוק ולעמוד בגבולות אשר מקבל הכאב מציב - לכל אחד מאיתנו יש גבולות מסוימים, אין דבר כזה שאין גבולות, אם זה דם, סימנים, כאב חד בחלציים וכדומה אם מישהו אומר שאין לו גבולות, הוא פשוט לא מודע.
לקבוע מילת/תנועת בטחון - מילת ביטחון כשמה כן היא מיועדת לשמירת בטיחות, ברגע שמילה זאת נאמרת, הפעילות מפסיקה להערכת המצב אין להשתמש במילים אשר מסמלות עצור, לא , די וכו מכיוון שאלו מילים שאנו עלולים לפלוט גם אם אין אנו באמת רוצים לעצור. רצוי להשתמש במילים כגון אדום, תפוח, או כל מילה שמדברת אליכם. עוד יותר מזה ממליצה על שיטת הרמזור - ירוק = להמשיך, כתום = הערכת מצב (להוריד קצב או חוזק), אדום= לעצור. לסשנים בהם אנו חוסמים לצד המקבל את האפשרות לדבר יש לקבוע על תנועת יד או רגל אשר תסמל לעצור, ובמקרים שהצד המקבל מרוסן לגמרי, מביאים לו להחזיק משהו (כדור עם פעמון או פעמון) שבזמן שהוא במצוקה יוכל לשחרר אותו ולתפוס את תשומת הלב של הצד הנותן.
כלי חיטוי / שחרור - יש תמיד לדאוג שיהיו בבית או באזור הסשן תכשירי וכלי חיטוי למקרה שיהיו חתכים / כוויות וכדומה, במקרים של ריסון ידיים או רגליים יש לשמור על מספריים חדות על מנת שיהיה אפשר לשחרר במהירות במקרה הצורך.
אין להשתמש במוצרי ברזל ללא חיטוי באלכוהול לפני השימוש.
לשאול את מקבל הכאב, איך הוא מתמודד במצבי טראומה - האם הוא מעדיף שיחבקו אותו או יניחו לו לנפשו.
לדאוג לשתייה / שמיכה / דרכי קירור/חימום הגוף. פעילויות מסוימות משפיעות על חום הגוף, במקרה שחום הגוף עולה מדי יש לקרר אותו ולהפך במקרה שהטמפרטורה יורדת לחממו.
בפוסטים הבאים נתמקד על דרכי הענקת כאב בדרכים שונות המתאימות לכל איבר ואיבר.
